הכאב במעגל החיים – מרכיב הגיל בטיפול בכאב


7 ביולי 2013 | מאת: בן רוזנבליט

כשמדברים על מעגל החיים נהוג לחלקו לשלושה חלקים עיקריים: ילדות והתבגרות, בגרות וזיקנה. בעבר הלא כל כך רחוק (עד התפתחות הרפואה המודרנית במאה ה-20), הילדות והבגרות נחשבו לתקופות הארוכות בחיי האדם, ואילו הזיקנה נחשבה לתקופה קצרה יחסית. לעיתים מחלה רצינית אחת הייתה יכולה לגרום למותו של אדם. כיום, כמובן שהמצב שונה לחלוטין. החלוקה היא בערך כזאת:

* תקופת הילדות וההתבגרות – 25 שנים
* תקופת הבגרות – 30-40 שנים
* תקופת הזיקנה – 20 שנים ויותר

נתונים אלה מלמדים על שינויים אדירים המתרחשים מבחינה חברתית, בתא המשפחה וגם – בתחום הכאב. הכאב נתפס על ידי רבים רק כסימפטום פיזי בלבד שיש למגרו מחיינו על מנת להמשיך במהלך חיים תקין. רוב האנשים כלל אינם מודעים למכלול הדברים שיש להם השפעה על תחושת הכאב:

* פיזי: סוג ומשך המחלה/פציעה, מצב גופני כללי, טיפול תרופתי וכו'

* נפשי: מצב נפשי עכשווי, רקע נפשי, תקופה של סטרס וכו'

* קבוצה של דברים שלא ניתן להגדירם בכותרת אחת, כמו: מין(זכר/נקבה), שיוך עדתי ותרבותי, רמת דתיות ואמונה,חינוך וגיל

אז לפניכם המאפיינים השונים של כאב על פי קבוצות הגיל ודרכי ההתמודדות והטיפול בו.

תקופת הילדות וההתבגרות

* גיל: מהלידה ועד לממוצע של 25

* אפיון: חוסן פיזי רב, מצב בריאותי טוב עד מאוד ללא מחלות כרוניות, אין נטילת תרופות קבועה וישנו תא משפחתי וחברי תומך.

* תחלואות: מחלות וירליות וחיידקיות קלות ובינוניות בחומרתם אשר חולפות יחסית במהרה, אלרגיות, פציעות וטראומות מזדמנות

* כאב: כאבים פתאומיים לרוב, קלים עד חריפים בעוצמתם, אשר מתלווים למצב המחלה הפתאומית שלפתע הגיחה או הפציעה שקרתה. הכאב לא נוטה להפוך לכרוני ובד"כ גם אם הינו חריף נסבל היטב ועובר במהרה עם טיפול מינימלי או ללא טיפול כלל. כמובן שגם בגילאים צעירים אלה ישנן iתחלואות קשות (גנטיות או נרכשות),  אשר גוררות איתן סוגי כאב קשים ועקשניים,אך כאמור מקרים אל הינם יותר נדירים.

* טיפול: באם מתרחש כאב, חשוב להבדיל האם התרחש בעקבות מחלה או פציעה. אם מפציעה, הגוף מרפא עצמו די במהירות וללא צורך בעזרה מרובה. מעגלי התמיכה (משפחה/חברים)  מאוד עוזרים, ולרוב אינו נדרש טיפול כלל או טיפול מועט יחסית. הפרוגנוזה (צפי החלמה) היא מצויינת. אם הכאב נגרם ממחלה, אז לרוב הכאב הוא אינו סימפטום מבודד, אלא מורגש ביחד עם כל "החבילה" של הסימפטומים, דבר המקל במידה מסויימת על ההחלמה ממנו. מבחינה טיפולית נדרש בד"כ טיפול במחלה הבסיסית אשר קרתה וביחד עם ההחלמה ממנה יעלם הכאב.גם כאן הפרוגנוזה מצויינת כי כל המערכות בשיאן.

תקופת הבגרות

* גיל: 25 עד כממוצע 60

* אפיון: בשלות פיזית ונפשית. אם אורח החיים (תזונה,פעילות גופנית,מנוחה מספקת…) הוא תקין, אז הבשלות היא טובה והחוסן הבריאותי הינו מיטבי. אם אורח החיים אינו תקין, אז תופענה מחלות שחלקן עלולות להיות כרוניות (סכרת,יתר לחץ דם, שומנים בדם וכולסטרול…). החוסן הבריאותי ירוד, מעגלי התמיכה עדיין טובים יחסית, אך כבר מעטים יותר.

* כאב: מחלה או פציעה גורמות לתחושת כאב גדולה ומעיקה. יתכן וסף הכאב ירד דבר שיגרום לתחושת כאב גדולה יותר ובתדירות גבוהה יותר. נטילת תרופות קבועה מחלישה את הגוף דבר שעלול להגביר את החוסר סבילות לכאב. בגלל המחסור בפעילות הגופנית והשמנת היתר תיתכנה שלל הפרעות של מערכת שלד שריר( כאבי גב, ברכיים, צוואר וכו..). אלה מה שיביא לכאבים כרוניים, שבדרך כלל אינם מגיבים טוב לטיפולים קונבנציונליים.

* טיפול: זו התקופה שבה הטיפול הינו קריטי. נורא חשוב לא להתפתות לטיפול בכאב כלשהו ע"י נטילת משככי כאבים וזהו. צריך לראות בכאב כסימן אזהרה ולטפל בו ביסודיות כולל לשנות אורח חיים לבריא יותר. חשוב לציין ששינוי בתקופה זו אומנם קשה יותר, אך בהחלט אפשרי! צפי ההחלמה במידה ומטופל כהלכה טוב מאוד. באם לא יקרה שינוי מהותי והכאב לא יטופל כמו שצריך הבן אדם יכנס לשלב השלישי ב"חוסר" בריאותי ושם הטיפול קשה יותר.

תקופת הזיקנה

* גיל: 60 פלוס ועד 120

* אפיון: מצד אחד בתקופה זו ישנם שינויים פיזיולוגיים תקינים אשר מחלישים את הגוף באופן טבעי, למשל:מע' שלד שריר חלשה ופגיעה יותר, מע' החיסון נחלשת דבר המוביל ליתר מחלות ולמחלות שקשה יותר לגוף לרפאן, אם האדם סבל ממחלות קודמות אשר היו על "אש קטנה",  אז בתקופה זו הרבה יותר קשה לשלוט בסימפטומים והמחלה הופכת שוב לסוערת. כמו כן מעגלי התמיכה מצטמצמים מאוד דבר שמקשה על התמודדות עם חולי. אך מצד שני, אין זה אומר שהמצב אבוד מראש וצריך להשלים עם בריאות לקויה ולחיות עם מחלות וכאב.

* כאב: עקב העובדה שהרפואה התקדמה ניתן יותר לשלוט על סימפטומים של מחלות כרוניות, ניתן לאבחן את המחלות בשלב מוקדם יותר ולטפל בהן כאשר הן עוד בהתחלה וגם כאן ניתן לטפל בנושא הכאב. הרבה רופאים, צוות רפואי והאוכלוסיה הכללית נוטים לשגות ולחשוב שבגיל הזקנה הכאב הוא "מובנה" וחלק בלתי נפרד מהתקופה ועקב כך גם אין צורך בטיפול "אמיתי" – כי זה ממילא לא יעזור.

* טיפול: אומנם הטיפול הופך להיות ארוך יותר וקשה יותר, אך בהחלט אפשרי. לא תמיד ניתן להגיע לריפוי מלא מהכאב אך בהחלט ניתן לשלוט בו כך שיתאפשר ניהול חיי יומיום תקין. גם כאן עדיין ישנה חשיבות גדולה לשינוי אורח החיים לבריא יותר אך כמובן שבעדינות יותר גדולה.עיקר השינוי מכוון לנושא הפעילות הגופנית המתונה שחשיבותה קריטית.צפי החלמה במידה ומתבצע טיפול כולל שינוי באורח החיים טוב.

לסיכום:

כשחושבים על נושא הכאב, חשוב לכלול את כל שלל הנושאים שמשפיעים עליו מפני שלהם תהיה השפעה מכרעת על מהלכו בגוף ושיחרור ממנו בין יתר הנושאים גם לגיל השפעה ניכרת. לכל גיל אופי כאב משלו, סיבות משלו, התמודדות שונה והטיפול בו גם כן שונה. חובה להכיר את הנושא ולהתאים את הטיפול בהתאם.

אנו, ברפואה הסינית, שמים דגש חזק למרכיב הגיל בטיפול בכאב. הטיפול "נתפר" באופן אישי לפי הצרכים והמצב של כל אחד.זמן רב מוקדש לאיבחון של מקור הכאב וניתוחו (האם נובע ממחלה קודמת או האם ראשוני, האם בעל מאפיינים פיזיים בלבד או גם נפשיים, האם סימפטום מבודד או האם סימן המקדים למשהו אחר…), ורק לאחר הניתוח המעמיק ניגשים לטיפול. גם בבחירת אופי הטיפול מתייחסים לשלל דברים (גיל, מעגלי התמיכה במידה וקיימים,משך זמן הכאב,חוסן פיזי כללי…) ורק לאחר שיקלול של כל הגורמים – מתחילים את הטיפול.

חשוב: הטיפול בכאב חייב להיות כוללני ולהתבצע מוקדם ככל האפשר – על מנת להגיע לבריאות אופטימלית בזמן הקצר ביותר.

אין תגובות עדיין

הוספת תגובה